השלב האדיפלי במשפחות עם הורה יחיד
בעקבות תיאור השלב האדיפלי כשלב שבו הילד מתנסה ומתאמן ביחסים משולשים, נשאלתי רבות כיצד ילדים במשפחות עם הורה יחיד מתנסים בשלב הזה. לכך אתייחס בפוסט הזה.
תזכורת קצרה על השלב האדיפלי (עליו ניתן לקרוא בפירוט בספר ״העריסה של פו) שמתרחש סביב גילאי 4-6 .
ניתן לדבר על שני סוגי יחסים בסיסיים: יחסים דיאדיים ויחסים משולשים. ביחסים דיאדיים, יחסים של שניים, לדוגמה ילד ואב, או ילד ואם, הילד חש שהוא כל עולמו של אביו/אימו, ואביו או אימו הם כל עולמו שלו. הוא מפנים בתוכו יחסים של שניים, את עצמו, את ההורה ואת הקשר ביניהם.
בשלב האדיפלי, הילד מתמודד מבחינה רגשית עם ההבנה שלהורים יש קשר ביניהם שלו אין חלק בו. הוא מתמודד עם הכאב שלעיתים הוריו אינם מושקעים בו אלא אחד בשני. מדובר בהתפתחות שכלית והתרחבות נפשית משמעותית, כאשר הילד מסוגל להתבונן על מצבים מעוד נקודות מבט, לא רק כשהוא בתוך הקשר, אלא גם להתבונן מהצד. הילד מתנסה בהתבוננות על מצבים בהם הוא לא מעורב, לחשוב עליהם ולעבד את הרגשות שעולים בו לגביהם.
אלמנט משמעותי נוסף של השלב האדיפלי הוא התפתחות הזהות המינית. סביב גילאי שלוש הילד מבחין בין המינים ומגלה את המשמעויות של היותו בן או בת. מין הילד מקבל ביטוי באופן בו השלב האדיפלי מתפתח. הכאב הנלווה להכרה שהוא מחוץ לזוגיות של ההורים, מביא למשאלות של הילד לחזור לקשר דיאדי עם אחד ההורים ולהוציא את השני. המשאלה של הבן היא ליצור קשר בלעדי עם אימו ולהוציא את אביו, המשאלה של הבת היא ליצור קשר בלעדי עם אביה ולהוציא את האם. כמובן שזו תמונה חלקית ביותר – הבן ממשיך להיות קשור לאביו ורואה בו מודל לגבריות, הבת ממשיכה להיות קשורה לאימה ורוצה לגדול להיות אישה כמוה. ההתמודדות הכואבת עם השלב האדיפלי מתפתחת להזדהות עם ההורה בן אותו המין וויתור על קשר בלעדי עם ההורה השני.
ההתפתחות הזו אינה מתרחשת רק בעולם המציאותי מול אבא ואמא אלא גם בעולמו הנפשי של הילד. לשם כך כדאי לזכור שכולנו מתקיימים לפחות בשני רבדים ולמעשה בהרבה יותר: הרובד הגלוי של ההתנהגות, והרובד הנפשי הסמוי. כל מה שמתרחש ברמה הגלויה משפיע על העולם הפנימי ומופנם בתוכו.
המשמעות החשובה, לכן, של ההתמודדות עם היחסים המשולשים אינה רק ברמה הקונקרטית – אמא אבא ילד – אלא בהשפעתה הרגשית וההתפתחות הנפשית והשכלית שבאה בעקבותיה.
חוויית המשולש יכולה להתרחש עם כל דמות שלישית שמשמעותית להורה ולילד, גם אם אין היא ההורה של הילד ולכן היא תתרחש גם במשפחה בה יש הורה יחיד. היא יכולה להתרחש עם סבתא או סבא, דודה או חבר. השאלה העיקרית היא האם ההורה היחיד שיש לו קשר ייחודי ומיוחד עם ילדו, מסוגל ומוכן לשחרר את הילד ולאפשר לו ליצור קשרים משמעותיים נוספים, כלומר לשחרר את הילד מהקשר הדיאדי לקשר משולש. היכולת הזו משחררת את הילד בסופו של דבר למגוון של יחסים והתנסויות בעולם. הקושי במעבר לקשר משולש במשפחה עם הורה יחיד אינו של הילד אלא של ההורה. האם כשההורה היה בשלב האדיפלי בעצמו הוא התמודד עם המשמעויות של קשר משולש ומסוגל להתמודד עם כך שהוא לא הדמות היחידה המשמעותית לילדו.
גם במשפחות בהן יש שני הורים, אין זה מובטח שהתהליך הזה יתרחש. לעיתים האם קשורה כל כך לילד שאינה מאפשרת להורה הנוסף להיכנס ביניהם וליצור יחסים שהיא לא חלק מהם. היא עלולה להתקשות לשחרר את הילד ולאפשר לו יחסים משמעותיים נוספים ליחסים שלה איתו. במצבים כאלו, הן במשפחות עם הורה יחיד והן במשפחות עם שני הורים, הילד עלול להתקשות להשתחרר, לגדול ולהתמודד עם המטלות ההתפתחותיות של גילו כמו יצירת קשרים עם חברים ולמידה. מומלץ במצבים כאלו לפנות לייעוץ מקצועי.
בפוסטים הבאים אדבר על גילאי 6-11 – גיל החביון – ואחר כך אחזור לפוסטים על גיל ההתבגרות.